גם אם לא קראתם ספר לאחרונה, קראתם

שרת התרבות של צרפת הודתה שאינה מכירה ספרים של חתן פרס נובל לספרות השנה, פטריק מודיאנו, ובכלל, היא לא קראה אף ספר בשנתיים האחרונות. טוענים שזה קורה לרבים, אלא שאני רוצה לעודד אתכם ולחלץ אתכם מהמבוכה לנוכח ההתנשאות הספרותית - אם אתם כאן זה סימן שאתם קוראים ועוד איך. זה לא נכון שאנשים כבר לא קוראים בכלל, הם פשוט שינו את העדפותיהם בקריאה. היום, כשהם קוראים ספרים הם מתמרדים נגד סדר העדיפויות ה"איכותי" שמכתיבים פרסים נחשבים ויודעי ח"ן. זה בסדר גמור לקרוא רק סיפורים קצרים באינטרנט או בלוגים שמעניינים אתכם. הכל קביל, נכון ואיכותי לכם.
שרת התרבות של צרפת הודתה שלא קראה ספר כבר שנתיים

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האם הוצאה עצמית לאור מכובדת ורווחית פחות מהוצאה לאור "רגילה"?

אחת האשליות הגדולות היא שאם הוצאות ספרים מקבלות את כתב היד שלכם להוצאה לאור, זה משתלם לכם יותר בכל מובן שהוא מהוצאה עצמית. בהוצאה עצמית אתם משלמים על הכל, לעומת השתתפות עצמית מסוימת בהוצאה "רגילה", או בכלל לא, אם כתב היד שלכם מבריק ובעל פוטנציאל לרווח לכולם. אנשים כותבים לא אוהבים לחשוב על הוצאה עצמית, משום שהיא נראית להם פחותת ערך ואינה משתלמת מבחינת ההשקעה הכספית והמקצועית בכתב היד שלהם. נדמה להם גם שאם ההוצאה לאור המכובדת ובעלת המוניטין מטפלת בהם הם מרוויחים יותר, בעיקר כספית. אני חולקת על כך, ואתי גם עמיתיי, המו"לים הדיגיטליים והמו"לים של הוצאות עצמיות. לא נהוג לדבר על כך ואפילו חוק הספרים החדש לא ממש שובר את השתיקה סביב הספרים. מכיוון שכל כך רבים נושאים בלבם חלום לכתוב ולפרסם, ראוי לדבר על כך גלויות. בסופו של דבר, עם חוק ספרים או בלעדיו, יוצא שההוצאה ורשת החנויות מקבלות את רוב הכסף שהלקוח משלם כשהוא קונה את הספר שלכם, כך שגם אם לא רציתם בכך אתם מממנים את הוצאת הספר שלכם בסופו של דבר. כלומר, הוצאה עצמית בכל זאת. מעט השקלים שתקבלו לא יצטברו להון גדול, בשל
המשך לקרוא

תשמעו סיפור...

תמונה
צילום: אילת מריה מיטש "תשמעו סיפור" הוא הפתיח הכי מזמין שאני מכירה להרפתקה. אני לא מכירה אנשים שלא אוהבים סיפורים, מילדות ועד זקנה. אני לא מכירה אנשים שאין להם סיפור כלשהו לספר. אני מכירה, עם זאת, הרבה אנשים שמתביישים או חוששים לספר אותו. אני מכירה אנשים שלא מאמינים שההרפתקה של הכתיבה מיועדת גם להם. מי שלומד לזהות סיפור, עלילה ודמויות, יוכל גם לספר סיפורים משל עצמו בכל דרך שהיא. רבים חושבים שהתהילה של הסופרים שייכת רק לאמיצים. אני מציעה לכם לחשוב על זה אחרת: המעז מנצח, אמנם, משום שעשה את הצעד המתבקש, אבל התעוזה קיימת אצל כולנו, אם רק מאפשרים לה את התנאים המתאימים ואת הרשות לקרות. יש דרכים רבות לספר סיפורים והדרך הפשוטה והנפוצה היא כתיבה. למרות זאת, כתיבה נחשבת לאמצעי התבטאות השמור רק לבעלי כישרון או ידע בתחום. לצערי, האמצעי הזמין והנגיש לכולם הפך בעצם לכלי ביטוי ליחידי סגולה בלבד. אחרים מוותרים עליו מחשש שהם לא מספיק טובים לכתוב יותר מאשר צ'ק או אימייל בענייני עבודה. לטעמי, זאת בדיוק הטעות. אני חושבת שכל מי שיכול לקרוא יכול גם לכתוב הרבה יותר ממה
המשך לקרוא

סוד ההחמצה של קסם האגדה למבוגרים

תמונה
לא קל להקסים מבוגרים, ולכן שמחתי כשגיליתי סדרה חדשה להתמכר לה בשעות הפנאי המעטות שלי (באתרי צפייה יישרה, כמובן). כשחיפשתי מה כתבו עליה כבר ברור היה לי למה החמצתי אותה. אין לי מושג מי החליט לתרגם את שם הסדרה Once upon a time ל"עד עצם היום הזה"משום שהשם הזה מחמיץ את הקסם שבאגדה.  "היה היה פעם" הוא נקודת הכניסה שלנו לכל סיפור או אגדה שאנחנו מספרים לעצמנו על המציאות, ובמיוחד כשאנחנו רוצים לסטות ממנה. לפעמים האגדה משתלבת בחיים שלנו, לפעמים היא המעוף שלנו החוצה ממנה כדי להתמודד, כדי להתנחם וכדי לעשות לעצמנו סיעור אונות כדי למצוא לה פתרון יצירתי. מכל מקום, לטעמי לפחות, היא חייבת להתחיל בנקודה שתסקרן אותנו ותניע אותנו לרצות לזרום איתה. "היה היה פעם" מתחיל הרפתקה. "עד עצם היום הזה" מסכם אותה עוד לפני שהתחלנו בכלל את המסע. הוא אינו מסקרן אותנו דיו כדי להיכנס, בעיקר כשהיום הזה הוא בדיוק אזור הזמן שאנחנו לא רוצים להיות בתוכו כעת. בטח לא כשמספרים לנו סיפור.  כשאנחנו כותבים סיפור, אנחנו רוצים להתחיל לצעוד אתו ולהגיע לסוף שלו לאט, אנחנו עושים ז
המשך לקרוא