תשמעו סיפור...
צילום: אילת מריה מיטש "תשמעו סיפור" הוא הפתיח הכי מזמין שאני מכירה להרפתקה. אני לא מכירה אנשים שלא אוהבים סיפורים, מילדות ועד זקנה. אני לא מכירה אנשים שאין להם סיפור כלשהו לספר. אני מכירה, עם זאת, הרבה אנשים שמתביישים או חוששים לספר אותו. אני מכירה אנשים שלא מאמינים שההרפתקה של הכתיבה מיועדת גם להם. מי שלומד לזהות סיפור, עלילה ודמויות, יוכל גם לספר סיפורים משל עצמו בכל דרך שהיא. רבים חושבים שהתהילה של הסופרים שייכת רק לאמיצים. אני מציעה לכם לחשוב על זה אחרת: המעז מנצח, אמנם, משום שעשה את הצעד המתבקש, אבל התעוזה קיימת אצל כולנו, אם רק מאפשרים לה את התנאים המתאימים ואת הרשות לקרות. יש דרכים רבות לספר סיפורים והדרך הפשוטה והנפוצה היא כתיבה. למרות זאת, כתיבה נחשבת לאמצעי התבטאות השמור רק לבעלי כישרון או ידע בתחום. לצערי, האמצעי הזמין והנגיש לכולם הפך בעצם לכלי ביטוי ליחידי סגולה בלבד. אחרים מוותרים עליו מחשש שהם לא מספיק טובים לכתוב יותר מאשר צ'ק או אימייל בענייני עבודה. לטעמי, זאת בדיוק הטעות. אני חושבת שכל מי שיכול לקרוא יכול גם לכתוב הרבה יותר ממה