תשמעו סיפור...

כמה מילים לי, אחרי פרספקטיבה של 18 שנים בתקשורת במגוון תפקידים ותחנות ישיבה: 1. אכן, יש קשר בין דמוקרטיה לבין חופש הביטוי. אולם אין קשר בין פגיעה בדמוקרטיה לבין סגירת מעריב. ממילא כל גופי התקשורת של היום ממומנים על ידי אנשים פרטיים או קיימים בשבילם גם כשהם ציבוריים. מותר להם להיות בעלי אג'נדה, וככה העיתונות הייתה מאז ומעולם, ופרסמה לפי קריטריונים משלה. כך שזאת אחיזת עיניים לטעון שהם שירתו את הדמוקרטיה אם יצא שפרסמו עלה תאנה כלשהו פה ושם.  2. חבל על כל מקום עבודה שנסגר או מצטמצם, מי כמוני יודעת, אבל יש להתקדם למודלים המתקדמים של תקשורת. אלה אותם מודלים ופורמטים שיחלישו גם את מעמדם הלא מוצדק של "מעצבי דעת הקהל" בשכר, שחפצו ביקרם אבל במבחן ההיסטוריה לא תמיד הצדיקו את המוניטין וההילה שלהם כמומחים. הרי דמוקרטיה אמיתית מתבטאת ללא מתווכים וללא צנזורה סמויה וגלויה של עורך תוכן שמחליט מה ראוי להתפרסם ומה לא. כמה פעמים קראתם מאמר דעה ולא האמנתם לאף מילה? וכמה פעמים גיליתם שהמציאות שונה בתכלית השינוי ממה ש"נכתב בעיתון"? אני מתעבת את המילה הזאת "הדרה", אבל התקש