הקשר בין עיתונות לדמוקרטיה
כמה מילים לי, אחרי פרספקטיבה של 18 שנים בתקשורת במגוון תפקידים ותחנות ישיבה:
1. אכן, יש קשר בין דמוקרטיה לבין חופש הביטוי. אולם אין קשר בין פגיעה בדמוקרטיה לבין סגירת מעריב. ממילא כל גופי התקשורת של היום ממומנים על ידי אנשים פרטיים או קיימים בשבילם גם כשהם ציבוריים. מותר להם להיות בעלי אג'נדה, וככה העיתונות הייתה מאז ומעולם, ופרסמה לפי קריטריונים משלה. כך שזאת אחיזת עיניים לטעון שהם שירתו את הדמוקרטיה אם יצא שפרסמו עלה תאנה כלשהו פה ושם.
2. חבל על כל מקום עבודה שנסגר או מצטמצם, מי כמוני יודעת, אבל יש להתקדם למודלים המתקדמים של תקשורת. אלה אותם מודלים ופורמטים שיחלישו גם את מעמדם הלא מוצדק של "מעצבי דעת הקהל" בשכר, שחפצו ביקרם אבל במבחן ההיסטוריה לא תמיד הצדיקו את המוניטין וההילה שלהם כמומחים. הרי דמוקרטיה אמיתית מתבטאת ללא מתווכים וללא צנזורה סמויה וגלויה של עורך תוכן שמחליט מה ראוי להתפרסם ומה לא. כמה פעמים קראתם מאמר דעה ולא האמנתם לאף מילה? וכמה פעמים גיליתם שהמציאות שונה בתכלית השינוי ממה ש"נכתב בעיתון"? אני מתעבת את המילה הזאת "הדרה", אבל התקשורת של פעם הנציחה הדרה של דעות, וכעת היא איבדה את המונופול שלה על הפצת כל צורה של "אמת". תגידו לי אתם מה עדיף.
3. בפראפראזה על "אתה מה שאתה אוכל", אל לה לעיתונות להלין על כך שהציבור כבר לא רוצה לצרוך את מרכולתה, אם במשך כל השנים היא הלעיטה אותו במה שכבר אינו נתפס אמין או קשור למציאות. זה לא רק האסקפיזם של הקהל מתלאותיו שמבריח את הקוראים. בין היתר זאת גם ההבנה שלהם שברוב המקרים אין קשר בין מה שכותבים בעיתון לבין המציאות. אם רק עכשיו מתפרסמים כל התחקירים והגילויים על טייקונים, תאגידים ומשרדי ממשלה מופרטים ומושחתים, נשאלת השאלה איך הגיעו למעמדם ואיך צברו את כוחם מלכתחילה? מי העלה אותם לגדולה ועצם עיניים שם כשזה החל, ולמה רק כששטיח המימון נמשך מתחת לרגליהם עיתונאים מקבלים אומץ לדבר?
4. אמר מי שאמר, וסליחה שאני לא זוכרת מי המקור - מי שיש לו סמארטפון הוא עיתונאי. ואני משכללת את זה ואומרת שאם יש לך סמארטפון וחברים או עוקבים - אתה גוף תקשורת דמוקרטי שמממש את זכותך לחופש הביטוי והפצת מידע. בואו נקווה רק שזה לטובת הדמוקרטיה ולא נגדה. תמיד היו חלופות לעיתונות הקלאסית, ואין מה לפחד מכך שהיום אפשר בלעדי עיתון "מקצועי". יגידו לי שכותבי סטטוסים אינם מקצועיים כמו עיתונאים? יסלחו לי עמיתיי לשעבר אבל הכשלים בעיתונות, כתיבה ועריכה, הם כל כך נרחבים ויום-יומיים, שכבר לא רואים הרבה הבדל.
5. חוקי לשון הרע והדיבה תקפים גם באינטרנט. אל תאמינו לאף אחד שאומר לכם שבאינטרנט הכל מותר, משום שהתקדימים נכתבים בדם ובדמים בשנים אלה ממש. אתם לא רוצים להוות תקדים משפטי שישלם כל חייו על האשליה הזאת של אנרכיה בעיתונות. לעיתונים וגופי תקשורת יש יועצים משפטיים שמאשרים כל פרסום, וגופים מסוקרים משתמשים בחוקים אלה לסרס את חופש הביטוי, אבל בסופו של דבר, הכל שאלה של כסף שיש או אין לבעלי הממון אם לפרסם תחקיר כלשהו או ידיעה. זכותם, אולם היו גם היו מקרים תמוהים שהעיתונות מנסה להתריע בנוגע אליהם, והיו מקרים שלא ייוודעו לעולם. שוב, זכותם, וקריסתם של העיתונים מוכיחה שאין ברירה אלא לשתוק לפעמים, אבל לפחות עכשיו אתם יודעים למה לא תמיד קיבלתם את הסיפור במלואו, ולמה כשהתקשרתם לספר לכתב כלשהו את הסיפור האישי והטרגי שלכם, לא תמיד יכלו לעזור לכם.
(מתוך הסילבוס של סדנת כתיבה למדיה החברתית בהנחייתי)
1. אכן, יש קשר בין דמוקרטיה לבין חופש הביטוי. אולם אין קשר בין פגיעה בדמוקרטיה לבין סגירת מעריב. ממילא כל גופי התקשורת של היום ממומנים על ידי אנשים פרטיים או קיימים בשבילם גם כשהם ציבוריים. מותר להם להיות בעלי אג'נדה, וככה העיתונות הייתה מאז ומעולם, ופרסמה לפי קריטריונים משלה. כך שזאת אחיזת עיניים לטעון שהם שירתו את הדמוקרטיה אם יצא שפרסמו עלה תאנה כלשהו פה ושם.
2. חבל על כל מקום עבודה שנסגר או מצטמצם, מי כמוני יודעת, אבל יש להתקדם למודלים המתקדמים של תקשורת. אלה אותם מודלים ופורמטים שיחלישו גם את מעמדם הלא מוצדק של "מעצבי דעת הקהל" בשכר, שחפצו ביקרם אבל במבחן ההיסטוריה לא תמיד הצדיקו את המוניטין וההילה שלהם כמומחים. הרי דמוקרטיה אמיתית מתבטאת ללא מתווכים וללא צנזורה סמויה וגלויה של עורך תוכן שמחליט מה ראוי להתפרסם ומה לא. כמה פעמים קראתם מאמר דעה ולא האמנתם לאף מילה? וכמה פעמים גיליתם שהמציאות שונה בתכלית השינוי ממה ש"נכתב בעיתון"? אני מתעבת את המילה הזאת "הדרה", אבל התקשורת של פעם הנציחה הדרה של דעות, וכעת היא איבדה את המונופול שלה על הפצת כל צורה של "אמת". תגידו לי אתם מה עדיף.
3. בפראפראזה על "אתה מה שאתה אוכל", אל לה לעיתונות להלין על כך שהציבור כבר לא רוצה לצרוך את מרכולתה, אם במשך כל השנים היא הלעיטה אותו במה שכבר אינו נתפס אמין או קשור למציאות. זה לא רק האסקפיזם של הקהל מתלאותיו שמבריח את הקוראים. בין היתר זאת גם ההבנה שלהם שברוב המקרים אין קשר בין מה שכותבים בעיתון לבין המציאות. אם רק עכשיו מתפרסמים כל התחקירים והגילויים על טייקונים, תאגידים ומשרדי ממשלה מופרטים ומושחתים, נשאלת השאלה איך הגיעו למעמדם ואיך צברו את כוחם מלכתחילה? מי העלה אותם לגדולה ועצם עיניים שם כשזה החל, ולמה רק כששטיח המימון נמשך מתחת לרגליהם עיתונאים מקבלים אומץ לדבר?
4. אמר מי שאמר, וסליחה שאני לא זוכרת מי המקור - מי שיש לו סמארטפון הוא עיתונאי. ואני משכללת את זה ואומרת שאם יש לך סמארטפון וחברים או עוקבים - אתה גוף תקשורת דמוקרטי שמממש את זכותך לחופש הביטוי והפצת מידע. בואו נקווה רק שזה לטובת הדמוקרטיה ולא נגדה. תמיד היו חלופות לעיתונות הקלאסית, ואין מה לפחד מכך שהיום אפשר בלעדי עיתון "מקצועי". יגידו לי שכותבי סטטוסים אינם מקצועיים כמו עיתונאים? יסלחו לי עמיתיי לשעבר אבל הכשלים בעיתונות, כתיבה ועריכה, הם כל כך נרחבים ויום-יומיים, שכבר לא רואים הרבה הבדל.
5. חוקי לשון הרע והדיבה תקפים גם באינטרנט. אל תאמינו לאף אחד שאומר לכם שבאינטרנט הכל מותר, משום שהתקדימים נכתבים בדם ובדמים בשנים אלה ממש. אתם לא רוצים להוות תקדים משפטי שישלם כל חייו על האשליה הזאת של אנרכיה בעיתונות. לעיתונים וגופי תקשורת יש יועצים משפטיים שמאשרים כל פרסום, וגופים מסוקרים משתמשים בחוקים אלה לסרס את חופש הביטוי, אבל בסופו של דבר, הכל שאלה של כסף שיש או אין לבעלי הממון אם לפרסם תחקיר כלשהו או ידיעה. זכותם, אולם היו גם היו מקרים תמוהים שהעיתונות מנסה להתריע בנוגע אליהם, והיו מקרים שלא ייוודעו לעולם. שוב, זכותם, וקריסתם של העיתונים מוכיחה שאין ברירה אלא לשתוק לפעמים, אבל לפחות עכשיו אתם יודעים למה לא תמיד קיבלתם את הסיפור במלואו, ולמה כשהתקשרתם לספר לכתב כלשהו את הסיפור האישי והטרגי שלכם, לא תמיד יכלו לעזור לכם.
(מתוך הסילבוס של סדנת כתיבה למדיה החברתית בהנחייתי)
תגובות
הוסף רשומת תגובה